אדם הרוצה לתבוע את חברו, יכול לבחור לקיים את ההליך המשפטי בדרך של בוררות או בדרך של תביעה בבית משפט המוסמכת בחוק , לה יש סמכות לשפוט את בעלי הדין גם שלא בהסכמה.
לכל עניין משפטי ישנו בית משפט המוסמך לדון בו, כך למשל, בענייני תעבורה הסמכות נתונה לבית דין לתעבורה, בדיני עבודה הסמכות נתונה לבית דין לעבודה, ובעניינים אחרים הסמכות נתונה לבית משפט השלום או בית משפט המחוזי.
בוררות נעשית כאשר הצדדים מסכימים כי ההליך המשפטי לא יתקיים בפני ערכאה משפטית מוסמכת, ומעוניינים כי בורר מוסכם יכריע במחלוקת ביניהם. ככלל, כל הצדדים צריכים להסכים מראש להליך הבוררות אך לאחר שהם נתנו את הסכמתם לבוררות, הצדדים מחויבים לקבל את פסיקת הבורר.
כאשר בעלי הדין מסכימים ביניהם על מינוי בורר, אם זה אחד או שניים, תוקף פסק דינם של בוררים אלו כפסק דין של בית משפט המוסמך בחוק.
תוקף הבוררות
התוקף החוקי להליך בוררות הוא מכוח 'חוק הבוררות'. חוק הבוררות בצורתו הנוכחית נחקק במדינת ישראל בשנת תשכ"ח-1968, חוק זה קיבע את ניהול הליכי הבוררות, תוקף הסכם הבוררות, מהלך הבוררות, מינוי והעברת הבורר מתפקידו וכדומה.
הליך הבוררות מוכר גם בהלכה בצורות שונות, והמפורסם שבהם: הוא זבל"א- זה בורר לו אחד וזה בורר לו אחר, ושניהם בוררים להם את הדיין השלישי.
דרך מינוי בורר
הצדדים לבוררות צריכים להסכים על זהות הבורר, ולחתום על כתב בוררות המסמיך את הבורר להכריע בין הצדדים.
במקרה של אי- הסכמה בין הצדדים בנוגע לזהות הבורר, ניתן למנות אדם ניטרלי, שיקבע את זהות הבורר.
תפקיד הבורר
תפקיד הבורר להכריע בסכסוך בין הצדדים – בדיוק כמו שופט בבית המשפט. הבורר אינו מגשר. תפקידו אינו לגשר בין הצדדים, אלא להכריע ביניהם – אלא אם הצדדים הסמיכו את הבורר לנסות ולגשר ביניהם (דבר שעלול להתברר כבעייתי, במקרה בו הגישור לא יצלח והצדדים לא יגיעו להסכמה).
מה ההבדל בין שופט לבין בורר?
לבית משפט סמכות לדון ולשפוט מכוח 'חוק השפיטה תשמ"ד-1984' אשר קבע את הסמכות העניינית והמקומית של כל ערכאה, ואילו הבורר יונק את סמכותו מכוח הסכמת הצדדים בעת החתימה על הסכם הבוררות. מקור הסמכות יוצרת את ההבדלים הבאים:
א. השופט יכול לשפוט את הצדדים ללא הסכמת הצדדים ובעל כורחם (בתחום בו החוק מקנה לו את הסמכות לכך), והבורר יכול לדון רק אם כל הצדדים נתנו את הסכמתם לכך.
ב. אם אחד מהצדדים לא מופיע בפני בית המשפט יכול השופט להטיל עונשי מאסר וקנסות (בהתאם לפקודת ביזיון בית המשפט) אך לבורר אין את הסמכות החוקית לאסור או לקנוס מעבר להסכמת הצדדים. כמו כן, בית המשפט רשאי להטיל את העונשים הקבועים בחוק על עדים שלא מתייצבים בבית המשפט (בהתאם לסעיף 5 לפקודת ביזיון בית המשפט).
ג. בית המשפט חייב לשפוט את הצדדים (בתחומים בהם יש לבית המשפט סמכות ) אך לבורר יש שיקול דעת לבחור אם הוא רוצה להיות בורר או לא.
ד. השופט מוסמך לפסוק רק על פי החוק היבש ולבורר יש מגוון רחב יותר של אפשרויות שפיטה כמו פסיקה על פי הנורמות הנהוגות בשוק.
ה. חוק הבוררות קובע כי לא ניתן לערער על שיקול דעתו של הבורר או על טעות במסגרת פסק הבוררות אלא ניתן לערער רק אם הליך הבוררות לא היה תקין. התערבות בית המשפט תיעשה אך ורק בבחינת תקינותו הבסיסית של הליך הבוררות, ועל פי הפרמטרים שנקבעו בחוק. כך למשל, ישמשו כעילות לביטול פסק הבוררות: מינוי בורר שלא כדין, אי שמירת הבורר על כללי הצדק הטבעי וכגון שההליך התקיים ללא נוכחות הצדדים או מבלי שתהיה להם האפשרות להגיב, וכדומה.
