גירושין אייקון

משמורת ילדים

מהי משמורת?

משמורת ילדים המכונה גם 'חזקה על הילד'- מתייחסת למקום מגוריו וסידור הלינה הקבוע של הקטין. בישראל, בעת פרידה, לרוב מוגדר עבור הקטין הורה יחיד (בדרך כלל האם) עליו מוטלת החזקה על הקטין. הביטוי השגור "משמורת ילדים", מכוון אף הוא למונח זה. המילה משמורת איננה מופיעה בחוק הכשרות והאפוטרופוסות המשפטית, ונוצרה בפסיקתם של בתי המשפט.

מי האפוטרופוס על הילד?

משמעותה של משמורת הינה קביעת מקום המגורים העיקרי של הילדים בלבד. מסירת משמורת – אין משמעותה הפיכת ההורה המשמורן לאפוטרופוס בלעדי. קביעת משמורת אצל האם או האב, אינה מפקיעה את אפוטרופסות של ההורה השני על הקטינים, ושני ההורים נותרים האפוטרופוסים על הקטינים למרות גירושיהם, גם כשהמשמורת נתונה לאחד מהם.
לאור האפוטרופסות המשותפת, החלטות משמעותיות בעניין הילדים מחייבות את הסכמת שני ההורים, ובהעדר הסכמה, מכריע בעניינים אלו בית המשפט. לפיכך, כל החלטה בריאותית משמעותית (החל מנטילת ריטלין, טיפול פסיכולוגי וכלה כמובן בניתוחים), כמו גם כל החלטה חינוכית משמעותית (זרם חינוך, שינוי מוסד לימודי וכיוצ"ב), מחייבות את הסכמת שני ההורים, והורה אחד אינו יכול לקבל החלטות משמעותיות באופן חד צדדי.

הסמכות

הסמכות המקורית לדון בקביעת החזקה על הילד נתונה לבית משפט לענייני משפחה. בית הדין הרבני עשוי לרכוש סמכות מכוח כריכת הסוגיה בתביעת גירושין, או מכוח הסכמת הצדדים. בפועל, הסמכות קיימת בערכאה שבה החל תהליך תביעת הגירושין.

טובת הילד

בהלכה היהודית המקורית קיימת הבחנה בין משמורת הבן או משמורת הבת, ובין משמורת ילד שגילו פחות מבן שש שנים לבין משמורת לילד שגילו יותר מבן שש שנים, אך למעשה בתי הדין (ובתי המשפט) מחליטים ומכריעים ופוסקים על פי 'טובת הילד'.
הלכה למעשה, טובת הילד מקבלת עדיפות ראשונה בכל פסקי הדין, והדיינים רואים בהם ערך עליון ונעלה גם אם דעה זו אינה תואמת את רצונם של ההורים הביולוגים.
וכך כותב השופט אסף זגורי "מבחן טובת הילדים, לדעתי, לא יימלט בו אחד מן השנים: או שאינו שיקול רציני כלל, או שמתחשבים בו, ובו בלבד, כגורם החלטי, מכריע, הדוחה (במקרה התנגשות) כל שיקול אחר. פשרה לא תיתכן כאן; הוא אינו ניתן לחלוקה, ואין למזגו ולערבבו באיזה שהוא שיקול אחר. כי משהתרומם המחוקק לדרגת התפיסה המודרנית – ובתפיסה מודרנית זו נוקטים חכמי ישראל זה עידן ועידנים – כי הילד אינו 'אובייקט' של שמירה והחזקה להנאתו או לטובתו של אחד ההורים, אלא הוא עצמו 'סובייקט', הוא גופו 'בעל-דין', בשאלה חיונית זו, הרי לא יתכן להתעלם מן האינטרסים שלו בשום צירוף מסיבות שהוא, ולא יתכן כי נדחה אותם מפני 'זכות' של מישהו אחר, ויהא זה האב או האם שלו"

ניכור הורי
ניכור הורי (באנגלית: Parental Alienation) היא תופעה בה ילד מתנכר לאחד מהוריו, כאשר אין צידוק לכך, ועל רקע של פרידה בין בני זוג. המונח נטבע ב-1985 על ידי פרופ' ריצ'רד גארדנר (Richard A. Gardner) מארצות הברית, ומגדיר מצב שבו ילדים מגיעים לנתק מהורה אחד (הורה מנוכר), תוך תהליך של הסתה ושטיפת מוח של ההורה השני (הורה מנכר). התופעה ידועה ומקבלת הד במאמרים ומחקרים אקדמיים עדכניים, כמו על ידי מערכת המשפט, וגם מוכרת כתסמונת בקרב אנשי מקצוע בתחומי הפסיכולוגיה[1] והמשפט.[2]
הערכאות המשפטיות בארץ רואות בניכור הורי תופעה פסולה שיש למגרה, ובמקרים רבים הם מקבלים החלטות כדי למנוע תופעה פסולה זו.

משרד טוענים רבניים אברמוב- בושריאן מתמחה בתחום של משמורת ילדים, ויוכל לתת לכם סיוע מקצועי על מנת להשיג את התוצאה הטובה ביותר.

שתף מאמר זה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב print
שיתוף ב email

לתגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

×

שלום

צור קשר איתנו כאן או שלח מייל ל: office.toenrabani@gmail.com

× שלום ! כיצד נוכל לעזור לך?