כאשר בני זוג שיש להם ילדים משותפים מחליטים להתגרש, יש לקבוע מי מהם יקבל את המשמורת על הילדים. בני הזוג יכולים להחליט ביניהם על חלוקת זמני השהות של הילדים, ובהעדר הסכמה בין ההורים, העניין יובא להכרעה של בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין האזורי. במקרים כמו אלו – בית הדין רשאי להחליט על משמורת מלאה/ יחידנית או על משמורת משותפת. לאחר החלטת בית הדין, יפעלו הצדדים בהתאם לפסק הדין, ויחלקו את זמני השהות ביניהם, כפי שקבע הדיין. במקרים רבים, לאחר שנקבעו זמני השהות של ההורים, רוצה הבן זוג המשמורן (בדרך כלל האם) להעתיק את מקום מגוריה ולעבור לעיר אחרת.
עמדת ההלכה לגבי שינוי מקום המגורים לאחר גירושין ליישוב אחר היישוב בו התגוררו בני הזוג
מה קובעת ההלכה אם ההורה המשמורן מעוניין להעביר את כתובתו לעיר אחרת, רחוקה יותר? אם למשל, האם מקבלת הצעת עבודה טובה יותר בעיר הממוקמת במרחק של שלוש שעות נסיעה? ומה אם האישה מרגישה 'חנוקה' במקום המגורים הנוכחי וברצונה לעבור לגור ליד בית הוריה כדי לקבל תמיכה נפשית מהמשפחה או עזרה בגידול הילדים? האם היא יכולה לעבור עם הילדים ולהרחיק אותם מאביהם?
שאלה זו טומנת בחובה דילמה משולשת הן בנוגע לזכויות האישה, הן בנוגע לזכויות הבעל והן בנוגע לעקרון החשוב של טובת הילדים.
1. זכויות האם – האם לאישה קיימת זכות לגור במקום שליבה חפץ? והאם במניעת מעבר כתובת מגורים יחד עם ילדיה, יש פגיעה בזכויות הבסיסיות של האם?
2. זכויות האב – האם יש לאב זכות לגור ליד ילדיו? האם יכולה האישה להרחיק את הילדים מהאב בעוד מוטל עליו חיובי מזונות ומדור?
3. טובת הילדים – מה משקל עקרון 'טובת הילדים' בשיקולי ביה"ד, בבואו לדון בסוגיה זו? האם ביה"ד יכריע את הדין על פי זכויות בני הזוג או שביה"ד יבחן בראש ובראשונה מהי טובתם של הילדים?
החלטות בין הדין הרבי לגבי שינוי מקום המגורים לאחר גירושין
כל החלטה של בית הדין הרבני תפגע באחד מהצדדים באופן מוחלט, ותשפיע לרעה על חייו של אחד מההורים. אם בית הדין ימנע מהאישה את מעבר הדירה, הוא פוגע בזכותה הבסיסית של האישה לנהל את אורח חייה כרצונה. אם בית הדין יאפשר את המעבר לעיר רחוקה, הדבר יגזול מהאב זמן רב עבור הנסיעות, יגדיל את הוצאותיו (הוצאות הנסיעה) ועלול להקשות על האב לנהל קשר מסודר עם הילדים. לכל החלטה של ביה"ד עשויה להיות השפעה על חיי הילדים, לא רק בגין המעבר עצמו אלא אף בגין ההשלכות של ההחלטה על איכות חייהם של ההורים. מבחינה יסודית של מספר פסקי דין עולה, כי אין פסיקה אחידה בנושא זה, ויש פסיקות הרואות בטובת הילד ערך עליון, ופסיקות אחרות הבוחנות בתחילה את זכאותה של האם לעבור דירה. אין חולק על זכותה של האם להעתיק את מקום מגוריה, אף אם מקום המגורים החדש במרחק של שעה-שעתיים נסיעה ממקום המפגש הקבוע של האב עם ילדיו.
גישות בהלכה לגבי העתקת מקום מגורי הגרושה עם ילדיה
אלא שיש גישות בהלכה המתירות לאם לעבור עם הילדים רק לאחר שנבחנה 'טובת הילדים', ולאחר שביה"ד השתכנע כי אין במעבר פגיעה אפשרית בילדים, כולל בחינת השפעת ניתוק (אפשרי) של הקשר בין האב לילדיו על טובתם של הילדים. ויש גישות המתירות לאם להעתיק את מקום מגוריה, ורק לאחר מכן בוחנים מחדש את סוגיית משמורת הילדים, ומי יהיה ההורה המשמורן (ברירת המחדל היא להשאיר את המצב כפי שהיה). אף לפי הגישות המתירות את המעבר, אין הסכמה אם לחייב את האישה להשתתף בעלויות הנסיעה של האב משום שהיא פגעה בזכותו של האב לראות את ילדיו או שאין האישה חייבת להשתתף בעלויות של האב היות וזו חובה (ולא זכות) המוטלת על האב לראות את ילדיו.
בהתאם לכל אחת מהשיטות, יכריע ביה"ד אם להוציא צו האוסר את העתקם מקום המגורים או להתיר את המעבר, וכן אם לחייב את האישה להשתתף בהוצאות הנסיעה ו/או לקבוע כי האם תסיע את הילדים לבית האב. בקישור למאמר המלא הובאו פדרי"ם על פי כל אחת מהשיטות.
לקריאת מאמר מלא עם ציון פסקי דין נבחרים לחצו כאן.
